סיפורם של דוד ויהונתן במקרא פורש זה מכבר כנרטיב של ידידות, נאמנות וברית פוליטית. עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר של הטקסט דרך עדשה קווירית חושפת תיאור עמוק ומורכב יותר של אהבה חד-מינית.
לפי התיאוריה הקווירית, הנורמות החברתיות הדומיננטיות, או "הטרונורמטיביות", מעצבות את ההבנה והפרשנות שלנו של טקסטים. במקרה של דוד ויונתן, זה הוביל לקריאה הטרונורמטיבית של מערכת היחסים ביניהם כקשר של ברית פוליטית וידידות גרידא, במקום הכרה באפשרות של משיכה רומנטית ומינית בין שני הגברים.
כאשר אנו קוראים את הטקסט בפרספקטיבה קווירית, השפה המשמשת לתיאור הקשר ביניהם הופכת למשמעותית יותר. בשמואל א' (י"ח, א) נכתב כי "נֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ". באופן דומה, בהמשך, נכתב על יהונתן "וַיֹּ֤וסֶף יְהֹֽונָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָתֹ֖ו אֹתֹ֑ו כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשֹׁ֖ו אֲהֵבֹֽו". ביטויים אלה, במיוחד, מרמזים על קשר רגשי עמוק ואהבה בין שני הגברים.
יתר על כן, התנ"ך מתאר אינטראקציות פיזיות בין דוד ליונתן המאתגרות את הפרשנות ההטרונורמטיבית של מערכת היחסים ביניהם. לדוגמה, בשמואל א' 20:41, שני הגברים "נישקו זה את זה ובכו יחד – אבל דוד בכה הכי הרבה". ("הַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל") תיאור זה מציג רמה של אינטימיות שחורגת מחברות בלבד, ומחזק עוד יותר את הרעיון של קשר רגשי עמוק יותר בין שני הגברים.
קריאה קווירית של דוד ויהונתן מציעה נקודת מבט מרעננת על התנ"ך ועל אהבה חד מינית. היא מאתגרת את הנרטיב המסורתי, ההטרונורמטיבי, ומאפשרת לנו לראות את הסיפור באור חדש. על ידי בחינת הטקסט דרך עדשה קווירית, אנו יכולים להעריך את המורכבות והמגוון של מערכות יחסים אנושיות. השפה המשמשת לתיאור הקשר בין דוד ליונתן, כמו גם האינטראקציות הפיזיות ביניהם, מרמזות על קשר רגשי עמוק ואהבה שמעבר לחברות בלבד.
זה לא רק חשוב להבנת הסיפור בהקשרו ההיסטורי אלא גם לחברה בת זמננו שבה זכויות להטב"ק הן עדיין נושא לדיון וחיכוך. סיפורם של דוד ויהונתן מזכיר לנו שלאהבה אין גבולות וכדאי לחקור עוד.
